ח' - ט' טבת תעניות צדיקים

(ספר התודעה - פרק שנים עשר)

חודש של צער

בחודש טבת שלש תעניות זו אחר זו, על שלש פורעניות שבאו על ישראל בימים:

שמיני, תשיעי ועשירי בטבת. התעניות של ח' וט' טבת נקראים תעניות צדיקים ואין מתענים בהם אלא יחידים בלבד, ואילו התענית של עשרה בטבת - תענית לכל הציבור:

בשמונה בו, תענית צדיקים. שבו תורגמה התורה ליונית על פי גזרת תלמי מלך יון, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, לפי שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה:

בתשעה בו, תענית צדיקים. שבו מתו עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה שהעלו את ישראל מבבל ופרנסו אותם בכל צרכיהם. ובמותם, חשכו עיניהם של ישראל שבאותו הדור, ואבדו מהם הרבה דברים שהיו ראויים לקבל משני פרנסים טובים אלה, ולא היתה תמורה לאבדה זו:

בעשרה בו, תענית ציבור, שבו סמך נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים ושם עליה מצור שלש שנים עד שהובקעה העיר בתשעה לחדש תמוז מן השנה השלישית לתחילת המצור:

ועוד היתה פורענות אחרת בחדש זה, שבראשון בו יצא יכניה מלך יהודה לגלות, ואתו ה'חרש והמסגר' שהם רוב גדולי העיר וחכמיה ומגיניה, אבל לא קבעוהו תענית:

וכה דברי הפיטן בסליחות לעשרה בטבת:

ירח טבת - מאד לקיתי בו; ונשתנו עלי סדרי נתיבו:

סררתי פשעתי - יגלה לי טובו; האומר לים: עד פה תבוא!:

תרגום השבעים

תחילת שעבודם של ישראל בימי הבית השני, תחת יד הפרסים היתה, שבימי כורש מלך פרס ותחת שלטונו נשלם בנין הבית השני. משנפלה מלכות פרס, ירשה מלכות יון את מקומה וישראל נשתעבדו ליונים:

אחד ממלכי יון שאחר אלכסנדר מוקדון, ותלמי שמו, בקש לו תואנה ורצה להתעלל בתורת ישראל ובחכמיה, ויצו על החכמים שיתרגמו לו את התורה ליונית:

אלמלא בקש לו תואנה, היה מתחילה מגלה לחכמים את רצונו, ומועיד להם מקום וזמן אחד כדי שישבו בחבורה ויהו נושאים ונותנים יחד בכל דבר של ספק תרגום, עד שמכונים כולם לדעת אחת. תלמי לא עשה כן אלא בקש תואנות והיה מתכון להכשילם. מה עשה? -:

חכמינו הקדמונים מספרים: 'מעשה בתלמי המלך שכנס שבעים ושנים זקנים, והכניסם בשבעים ושנים בתים, ולא גלה להם על מה כנסם. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: 'כתבו לי תורת משה רבכם'! נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולם לדעה אחת':

לא מצא תלמי שינוי כלל, בין תרגומו של זה לתרגומו של זה. אפילו באותם המקומות שנתכונו הזקנים לשנות בתרגום מן המשמעות הידועה, כולם לדעה אחת נתכונו, וכשם שיצא השינוי מתחת ידו של זה, כך יצא מתחת ידו של זה וכך מכל שבעים ושנים הזקנים. והיה בדבר זה קידוש השם הגדול וקידוש שם ישראל וחכמיו:

מעשה ה'

דבר שאין בכח אנוש לעשותו הטיל תלמי על שבעים ושנים הזקנים שיעשו. התורה הזו שכל דבריה נדרשים מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, וכפטיש יפוצץ סלע - בלשון הקדש נתנה לישראל, והם יודעים לדרוש כל תיבותיה, פסוקיה ואותיותיה בכל הפנים ובכל המשמעויות שהם מראים. ואילו כל מי שבא לתרגם התורה בלשון אחרת, לא ימצא בעולם שום לשון שדומה ללשון הקדש בהוראות המרובות של התיבות ובנטיותיהן השונות, מה הוא עושה? מניח את כל אוצרות הדרוש והרמז והסוד הגנוזים בתיבה זו, ותופס רק את הפשט שבה ואותו הוא מתרגם. נמצא שהמתרגם את התורה ללשון אחרת, הרי הוא כאילו מציג אותה ככלי ריק, ריקה מדרשותיה רמזיה וסודותיה שהם עיקרים בתורה, ואין לו אלא פשט בלבד. כמה קשה היא מלאכה זו על אוהבי תורה ויודעי גדולתה!:

ולפעמים, גם הפשט מראה פנים לכאן ולכאן, וזה אומר כך וזה אומר כך - באיזה יבחר? ואם רבים המתרגמים ואינם יושבים מכונסים יחדיו אלא כל אחד ואחד יושב לעצמו, קשה הדבר שבעתים; הרי שבחרתי אני בדרך זו, וחברי - יבחר בדרך אחרת; כיצד יכול אדם לירד לסוף דעתם של שבעים ושנים אנשים בדברים הרבה מאד של שיקול דעת והכרעה?:

ועוד יש הרבה דברים בתורה שאם באת לפרשם כפשוטם, ימצאו בהם הגויים עילה לסלף כונה ולבעט בתורה, וצריך על כן להוסיף באור או לשנות מן התרגום הפשוט ולהעמיד דברים על כונתם בלבד. היאך יכולים שבעים ושנים חכמים עם דעות שונות לכון תמיד לדעה אחת?:

אלמלי נחלקו פרושי הזקנים לדרכים הרבה - לדידן אין זה פגם, לא בתורה ולא בחכמים המפרשים. שאנו אומרים: 'אלו ואלו דברי אלקים חיים' למה? לפי שאל דעות ה' (שמואל - א ב) והוא ברא את זה ונטע בו דעה זו, וגם ברא את השני ונטע בו דעה אחרת, והכל שלו. ואולם לגבי הגויים, כל דבר של מחלוקת בפרושי התורה - פגם הוא אצלם בתורה ובחכמים החולקים. שהם אומרים: 'כל מקום שיש מחלוקת - אין אמת', למה? לפי שהם מדמים את הצורה ליוצרה, וכשם שלא יתכן דבר והיפוכו באדם אחד, כך לדעתם אי אפשר דבר זה גם בבורא:

כל שכן במעשה זה של תלמי שמעשיו ומנהגיו אתם, מוכיחים שרצה להכשילם ועלילה הוא מבקש למצוא מחלוקת בדבריהם ולנגח אותם אחר כך במחלוקת זו:

משום כך סיעום מן השמים לשבעים זקנים אלה סיוע גדול, ונתנה בכולם עצה אחת, עד שכונו כולם לדעה אחת בכל דבר של ספק פרוש, נוסח ואפילו סגנון. כל כך למה? כדי לקים מקרא שכתוב (תהלים ג): שני רשעים שברת:

יום קשה

אותו יום שגמרו כל שבעים ושנים הזקנים לתרגם את התורה ליונית, יום ח' בטבת היה, והיה קשה יום זה לישראל מאד. ואם כי הכל ראו באותו היום גם את מעשה ה' כי נורא הוא, את כל אשר הוא עושה עם עמו ועם חכמיו ששומר את כל צעדיהם מלכד, והיה הדבר הזה לפלא בעיני הגויים וחכמיהם, אף על פי כן היה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. וכך היא לשון החכמים ב'מגילת תענית' על אותו המאורע:

'שמונה בטבת - נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחשך בא לעולם שלשה ימים':

משל, למה הדבר דומה? לארי שניצוד וכלאוהו בסוגר. קודם שנכלא היו הכל יראים מפניו ובורחים, עכשו הכל באים ומציצים בו ואומרים: היכן גבורתו של זה?:

כך התורה, כל זמן שהיא נתונה ביד ישראל ומתפרשת על ידי חכמיו בלשונה, לשון הקדש, הכל חרדים מפניה ומתיראים להטיל בה דופי. אפילו בן נכר שחשקה נפשו בתורה, אף הוא לא היה לו מגע עם התורה עד שנכנס תחילה תחת כנפי השכינה ומדבר בלשון הקדש ומבין טעמי תורה. כיון שכלאו את התורה בתרגום יוני - כאילו נטלה יראתה ממנה, וכל הרוצה, בא ומציץ בה; וכל הרוצה לפגום, בא ופוגם:

ולפיכך דמו החכמים תרגום התורה ליונית, ליום שנעשה בו העגל, שכשם שהעגל לא היה בו ממש ועובדיו חשבוהו לממש, כך אין בתרגום מממשה של תורה, אף על פי כן, כל הגויים שרואים אותו מדמים בנפשם שכבר יודעים את התורה ואומרים על התרגום:

זאת התורה, והרי כבר ידענוה:

וזה שאמרו חכמים: 'והחושך בא לעולם שלשה ימים' - אפשר שרמזו בכך, שעם חשכת היום הזה, יום ח' בטבת, כבר נתמלאו שלשה ימים של חשכה שבאים רצופים בחדש זה, והם: שמיני, תשיעי ועשירי בטבת:

השינויים שבתרגום השבעים

ואלה הם מקצת מן הדברים שהזקנים שנו בתרגומם מן הכתוב בספר, וכיונו כולם לאותו השינוי:

אלקים ברא בראשית, במקום: בראשית ברא אלקים - שלא יאמר ח"ו 'בראשית' - בורא הוא:

אעשה אדם, במקום: נעשה אדם (בראשית א) - שלא יאמר, שתי רשויות הן:

בצלם ובדמות, במקום: בצלמנו כדמותנו (שם) - שלא יהיו מדמים את הצורה ליוצרה:

ויכל אלקים ביום הששי, במקום: ביום השביעי (שם ב) - שלא יאמר, עשה מלאכה ביום השבת:

זכר ונקבה בראו, במקום: בראם (שם ה) - שלא יאמר שמלכתחילה נבראו שני גופים. (ויש אומרים ששנו: זכר ונקביו):

הבה ארדה ואבלה שם שפתם, במקום: נרדה ונבלה (שם יא) - שלא יאמר, שתי רשויות הן:

כי באפם הרגו שור וברצנם עקרו אבוס, במקום: הרגו איש; עקרו שור (שם מט) - שלא יאמר, רצחנים היו בני יעקב:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות, ארבע מאות שנה (שמות יב), והוסיפו על הכתוב 'ובשאר ארצות' והשמיטו שלשים שנה, שלא יאמר, שקר כתוב בתורה, שהרי אין החשבון עולה יפה לפי פשוטו של המקרא אלא כפי שדרשוהו חכמים, והגויים אינם מקבלים את דרשות החכמים:

לא חמד אחד מהם נשאתי (במדבר טז), 'חמד' במקום חמור - שלא יאמר, חמור לא לקח משה מישראל, אבל חפץ אחר לקח מהם:

אשר חלק ה' אלקיך אתם להאיר לכל העמים (דברים ד), ותבת 'להאיר' היא תוספת - שלא יאמר, התירה תורה לעמים שישתחוו לשמש ולירח:

וכתבו לו ואת צעירת הרגלים, במקום ואת הארנבת (ויקרא יא) - מפני שאשתו של תלמי, ארנבת שמה, שלא יאמר, שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה:

וכל יתר דברי תרגום השבעים - ב'אגרת אריסטיאס' שתורגמה ללשון הקדש על ידי ר' עזריה מן האדומים: